החלטה בתיק ת"א 35953-04-11

בפני בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבים או על ידי מי מטעמם, לעשות כל עסקה או דיספוזיציה בנכס ברחוב ניסן כהן 6, תל אביב, הידוע כחלקה 379 בגוש 6638, שרשום במרשם המקרקעין על שם המשיבה 2 (להלן: " המקרקעין"). המבקשת הינה חברה העוסקת בין השאר במתן הלוואות, והמבקש 2 הינו מנהלה ובעל מניותיה. המשיב 1, על פי הנטען, הינו חייב של המבקשת בסכומי כסף נכבדים, בחלקם בגין המחאות שמשך אשר לא כובדו במועדם ועד היום. המשיבה 2 הינה בת זוגו ואם ילדיו של המשיב 1. המשיב 3 הוא אביה המאמץ, והמשיב 4 היה, או הינו, שותפו של המשיב 1 בחברה המנוהלת, לכאורה, על ידי שניהם, בתחום הביטוח. 

בקשה לסעד זמני מן הדין כי תהייה נובעת מהתביעה שהוגשה, וקשורה אליה, ומהסעדים הקבועים המבוקשים במסגרתה. כתב התביעה שהוגש בתיק זה הינו לפסק דין הצהרתי, לחיוב המשיבים 2,3 ו - 4, בתשלום חובותיו של המשיב 1. הסעדים הנוספים המבוקשים הינו צו מניעה קבוע, בדומה לסעד הזמני בו עסקינן, וכן מתבקש בית המשפט להורות ללשכת ההוצאה לפועל לצרף את המשיבים 2-4 כחייבים נוספים בתיקי ההוצאה לפועל, אשר נפתחו או ייפתחו, על ידי המבקשת, כנגד המשיב 1. יש מן הצדק בדברי ב"כ המשיבים 2 ו - 3, כי, ככל הנראה, יהיה על המבקשת לתקן את כתב תביעתה, או לשנותו, או להגישו בבתי משפט אחרים, כאשר בפועל הסעד הסופי אותו מבקשת המבקשת הינו הצהרה כי הבעלות במקרקעין הנדונים הינה של המשיב 1. הסמכות ליתן סעד שכזה אינה לבית משפט זה. אף ספק בעיניי אם בסמכותו של בית המשפט לצוות על לשכת ההוצאה לפועל לצרף חייבים בתיקי הוצאה לפועל פתוחים. המבקשת, אם תרצה בכך, מוזמנת לצרף חייבים נוספים, כראות עיניה, לתיקי הוצל"פ שפתחה, ובתנאי כי לה הזכות שבדין לעשות כן.  מכל מקום, בשלב זה של הדיון, בניגוד לטענת ב"כ המשיבים 2 ו - 3, הסעד הזמני תואם לסעד הסופי המבוקש בתביעה שבפני.

כעולה מהאמור בבקשה, הבעלות במקרקעין הינה למשיבה 2. במרשם המקרקעין רשומה הערת אזהרה על המקרקעין לזכותו של המשיב 3, לכאורה על חובה של המשיבה 2,  בסך של 2.8 מליון ש"ח. אין כל קשר בין הזכויות במקרקעין כפי שנרשמו ובין המשיבים 1 ו - 4. גם אם המשיב 1 הינו בן זוגה של המשיבה 2, וגם אם הוא מתגורר במקרקעין עמה ועם ילדיהם המשותפים, הרי אין בכוחו לעשות כל עסקה או לבצע דיספוזיציה כלשהי במקרקעין אלו. גם אם יפעל המשיב 1 על מנת להשפיע על המשיבה 2 למכור את המקרקעין, או שהוא יפעל בדרך אחרת כדי למצוא להם קונים, עדיין העסקה אמורה להתבצע על ידי בעל הזכויות בנכס, קרי - המשיבה 2.  כך אף המצב בעניינו של המשיב 4, שגם על סמך כל האמור בבקשה, אין לו כל קשר, ישיר או עקיף, למקרקעין ולכל זכות קניינית כלשהי במקרקעין אלו, בכל דרך שהיא. גם אם המשיב 4 פעל, לכאורה, במסגרת החברה המשותפת להם, לעזור למשיב 1 להתחמק מנושיו, עדיין אין בכך כדי להקים קשר, או זכות או חבות, בינו לבין המקרקעין. ואכן, בעקבות הערות בית המשפט, חזר בו ב"כ המבקשים מבקשתו לצו המניעה גם כנגד המשיבים 1 ו - 4.

ויש להדגיש - בית המשפט אינו דן כיום בבקשת עיקול המקרקעין, אלא בבקשה לצו המניעה בלבד. אם סבור ב"כ המבקשים כי קיימת להם הזכות לדרוש את עיקול המקרקעין בגין חובותיו של המשיב 1 למבקשת, וזאת גם לאור כל האמור בהחלטה זו, יתכבד ויגיש בקשת עיקול, שתידון, בנפרד, בפני אחד מרשמי בית המשפט.

עילת תביעתם של המבקשים הינה חובותיו של המשיב 1 למבקשת, חובות אשר על פי סכום התביעה עומדות על כ - 700,000 ש"ח, והמבקשת טוענת כי בקרוב יתוקן ויוגדל סכום התביעה בעניין זה, וכאמור בכתב התביעה ובבקשה שבפני, מבריח המשיב 1 את נכסיו מפני נושיו, ביניהם המבקשת, בין היתר ברישום המקרקעין על שם המשיבה 2. ב"כ המשיבים 2 ו - 3 טוען כי גם על סמך כל האמור בבקשה, עדיין אין ללמוד כי טענות המבקשת, כאמור, מבוססות על ראיות של ממש, אלא אך על השערות וחשדות ללא כל בסיס במציאות.

כידוע, העותר לקבלת סעד זמני, חייב להצביע בפני בית המשפט על ה"זכות לכאורה" שבבסיס בקשתו. אמנם הבעלות בדירה רשומה על שם המשיבה 2, והיא נרשמה על שמה, וזמן מה טרם הסתבכותו הכלכלית הנטענת של המשיב 1, אולם כפי שעולה מעדותה של המשיבה 2 לפני כב'' השופטת יעל קלוגמן בבית המשפט השלום בנתניה, בתיק ה.פ. 9808-09-10, וממסקנות פסק הדין שניתן בהמשך בהמרצת פתיחה זו, הרי המשיבה 2 מודה כי הערת האזהרה בסכום של 2.8 מליון ש"ח שנרשמה על המקרקעין, לזכות המשיב 3, נרשמה בגין חובו של המשיב 1 למשיב 3. כלומר, המשיבה 2 מסכימה להעמיד את המקרקעין, הדירה שבבעלותה, כבטוחה עבור המשיב 3, אביה המאמץ, לחובו של המשיב 1 כלפיו. על פני הדברים, ניתן להניח כי המשיבה 2 מכירה בזכויותיו של המשיב 1 במקרקעין. אם קיימת הפרדה מלאה בנכסיהם של המשיב 1 ושל המשיבה 2, מדוע תסכים המשיבה 2 להפוך את המקרקעין שבבעלותה לבטוחה לחובו של המשיב 1 לצד ג', אפילו אם מדובר בחובו לאביה המאמץ. מכל מקום, דברים אלו יתבררו במהלך בירור התביעה העיקרית, אך המבקשת הוכיחה את זכותה לכאורה לבקש ולקבל את הסעד הזמני  כמפורט בבקשתה.

גם בעניין "מאזן הנוחיות", הנני סובר כי יד המבקשת על העליונה. אם אכן יוכח כי המקרקעין הנ"ל הינם רכושו של המשיב 1, הרי בהעדר צו המניעה הזמני, תאבד המבקשת את האפשרות לממש בעתיד את חוב המשיב 1, אם המקרקעין יימכרו בנתיים והתמורה תועבר לצד שלישי. יהיה בכך, כביכול, העדפת נושים אסורה. מנגד, אינני רואה את הנזק הממשי שייגרם למשיבים 2 ו - 3 מצו המניעה. אם  תבקש המשיבה 2 לממש את הנכס, היא תוכל לעשות כן, אף שיהיה עליה, קודם לכן, לחזור לבית המשפט ולבקש הוראות בקשר לכך, או במתן ערובה אחרת כתחליף לנכס המקרקעין. ממילא עדיין רובצת משכנתא בסכום נכבד על הנכס.

צו המניעה, אף מן הראוי שיחול על המשיב 3, אשר הערת אזהרה לזכותו נרשמה על המקרקעין, ולא ניתן יהיה לבצע כל עסקה במקרקעין אלו, שלא בידיעתו ובהסכמתו.

לאור כל זאת, הנני קובע כדלקמן:

צו המניעה הארעי יהפוך לזמני, וזו כנגד המשיבים 2 ו - 3 בלבד.

הבקשה כפי שהיא  כנגד המשיבים 1 ו - 4 - נדחית.

לעניין הוצאות הבקשה, בכל הקשור למשיבים 2 ו - 3, נושא זה יוחלט במסגרת שיקול דעת בית המשפט להטלת ההוצאות בתביעה העיקרית. 

בעניינו של המשיב 1, הנני קובע, בנסיבות הענין, כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לגבי המשיב 4, שצורף ללא צורך לבקשה, אני מחייב את המבקשים, יחד ולחוד, לשלם למשיב 4 את הוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ש"ח, נכון להיום.

ניתנה היום,  י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: